דודים לחקלאות ולתעשיית האגרו

תפקיד החום בייצור ובעיבוד חקלאי

בחקלאות ובתעשיית האגרו, חום הוא קודם כול דרישת תהליך. חממות זקוקות לחימום משלים בעיקר בלילה ובתקופות קור, ודוד מרכזי יכול להזרים מים חמים לצנרת באזור השורשים או בשולחנות הגידול, או למחליפי חום ממים לאוויר. מקור אחד משרת אז כמה מבנים, וציוד ייצור החום נשאר מחוץ לחלל הגידול. מייבשי דגנים וזרעים, כמו מייבשי פירות וירקות, מסלקים לחות באמצעות זרם של אוויר חם, יבש ונע; מייבשים מלאכותיים יכולים לפעול בחשמל, בגז, בסולר או בביומסה ומספקים ייבוש עקבי ללא תלות במזג האוויר.

העומס עונתי מאוד: חימום חממות מגיע לשיאו בחודשים הקרים ביותר, ועונות הייבוש תלויות בקציר. בהתאם לצרכן, דודי מים חמים נבחנים לחימום מבנים, מים חמים למערכות גדולות יותר, ודודי קיטור במקום שבו העיבוד מחייב קיטור. קשה יותר להצדיק מבחינה כלכלית מתקן הפועל רק חלק מהשנה, ולכן משקיעים מחפשים צרכנים נוספים לאורך כל השנה, כגון מים חמים לשטיפה או לפסטור.

דלק, שאריות חקלאיות וקיימות

קש, קליפות וגלעינים נוצרים בחווה או במפעל העיבוד, מה שהופך אותם לדלק טבעי עבור דודי ביומסה. עם זאת, ביומסה לא עצית מתנהגת אחרת משבבי עץ: היא מכילה יותר אפר, כלור, חנקן וגופרית, והאפר שלה נמס בקלות רבה יותר, ולכן לכלוך, סיגים וקורוזיה הם סיכונים ממשיים. לפיכך דלקים כאלה נשרפים בתאי בעירה שתוכננו או כוונו במיוחד עבורם, תוך תשומת לב מיוחדת לקורוזיה של הדוד ושל מערכת גזי הפליטה.

איכות הדלק היא מכרעת. ISO 17225-6 מגדיר דרגות איכות לפלטות העשויות מביומסה לא עצית (ביומסה עשבונית, פירות וימית ותערובותיהן), והלחות, תכולת האפר וההרכב הכימי משפיעים מאוד על העלות ועל התפעול. חלק מהדגנים והשאריות יוצרים משקעי סיגים קשים המשבשים את הבעירה. מחקרים על מערכות קטנות עם סבכה מראים שתוספים כמו אבן גיר וקאולין יכולים להפחית היווצרות סיגים, אך כל פתרון חייב להיות מאושר על הדלק בפועל. החלפת דלק מאובנים בשאריות מקומיות תואמת את המגמה בענף לייצור ירוק יותר ולעצמאות אנרגטית גדולה יותר של החווה.

התקנים שלפיהם אנו מתכננים ובונים

TIPO Kotlogradnja מתכננת ומייצרת דודים ומתקני דודים שלמים בהתאם לדרישות המשקיע, לסוג הדלק, לקיבולת ולמשטר ההפעלה. התהליך כולל ניתוח דרישות, הצעת פתרון, הצעת מחיר, תכנון, רכש חומרים, ייצור, הקמה, בדיקות והפעלה. בלי קשר למורכבות הפרויקט או לשוק, הציוד מתוכנן ונבנה לפי תקנים אירופיים ובינלאומיים, ובהם EN 12952, EN 12953, EN 13445, EN 13480, ASME BPVC ו-AD 2000, בהתאם לתיעוד הפרויקט ולדרישות המשקיע.